Ma'asser Cheni
Daf 6a
6a אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן גָּֽזְרוּ עַל נְקֵיבָה בַּעֲלַת מוּם מִפְּנֵי וְולָדָהּ. גָּֽזְרוּ עַל זָכָר בַּעַל מוּם מִפְּנֵי נְקֵיבָה בַּעֲלַת מוּם. וְאָֽמְרִין בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן אֲפִילוּ תְמִימָה גְּזֵירָה. בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ אוֹמְרִים לוֹקְחִין בְּהֵמָה לִבְשַׂר תַּאֲוָה וְהָיוּ מַבְרִיחִין אוֹתוֹ מֵעַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. חָֽזְרוּ לוֹמַר לֹא יִקְחוּ אֲפִילוּ חַיָּה אֲפִילוּ עוֹפוֹת כְּהָדָא דְתַנֵּי אֶחָד שְׁבִיעִית וְאֶחָד מַעֲשֵׂר שֵׁינִי מַחֲלִיפִין אוֹתוֹ עַל נְקֵיבָה בַּעֲלַת מוּם וְעַל שְׁאָר בְּהֵמָה חַיָּה וְעוֹף בֵּין חַיִין בֵּין שְׁחוּטִין דִּברֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵין מְחַלְלִין אֶלָּא עַל הַשְּׁחוּטִין בִּלְבַד. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק גָּֽזְרוּ אוֹתָן שֶׁלֹּא יִרְעוּ אוֹתָן עֲדָרִים עֲדָרִים. קָם רִבִּי יִרְמְיָה עִם רִבִּי זְעִירָא אָמַר לֵיהּ עַד כְּדוֹן רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק קַייָם וְאַתּוּן תַּלְייָן בֵּיהּ מַרְטוּטֵיכִין. וְהָאָמַר בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן אֲפִילוּ תְמִימָה גְּזֵירָה. דִּילְמָא דְלָא אִיתְאֲמָרַת אֶלָּא עַל הַשְּׁבִיעִית. אַשְׁכָּח תַּנֵּי עַל הַשְּׁבִיעִית.
Traduction
R. Yohanan dit: on a étendu la défense à une femelle défectueuse (il est défendu de l’acheter avec cet argent), afin de ne pas priver l’autel du premier-né qui lui surviendra; et de même on l’a interdit pour le mâle défectueux, afin que l’on ne soit pas entraîné à acquérir une femme défectueuse; et l’on ajoute au nom de R. Yohanan que l’on a même étendu la défense à l’animal sans défaut (don l’achat, selon lui, serait permis légalement); car on disait, en principe, qu’il est permis d’acheter avec cet argent de la viande ordinaire (non sacrée), de qui détournait une partie de l’autel. Aussi, l’on revint à la 1ere défense, disant qu’il n’est pas permis d’acheter avec cet argent de 2e dîme, même des animaux sauvages, ni des oiseaux. C’est ainsi qu’il a été enseigné (34)B. Suka 40b: une valeur provenant du montant des produits de la 7e année agraire, ou de ceux de 2e dîme pourra être rachetée contre une femelle défectueuse, ou contre tout autre animal du genre masculin (ni pour l’une, ni pour l’autre, il n’y a à se préoccuper du premier-né qui surviendrait), ou contre une bête sauvage, ou contre un oiseau soit vivants, soit égorgés. Tel est l’avis de R. Meir. Selon les autres sages, on peut seulement l’échanger contre des bêtes égorgées. R. Jérémie dit au nom de R. Samuel b. Isaac: il est interdit, afin de n’en pas élever de troupes (ce qui ajournerait la remise de la dîme, ou ferait tirer un profit des produits de la 7e année). R. Jérémie se leva en même temps que R. Zeira et dit: jusque-là, R. Samuel b. Isaac se fondait sur des motifs sérieux, et maintenant vous lui attribuez des chiffons (des avis non fondés), puisque l’on a dit au nom de R. Yohanan que la défense s’étend même aux animaux sans défaut (c’est une extension, si la crainte principale est d’en priver l’autel, crainte non applicable à ces derniers; mais comment serait-ce une extension, si la crainte émise par R. Samuel b. Isaac l’emporte)? Peut-être, fut-il répondu, le motif invoqué par R. Samuel b. Isaac ne s’applique-t-il qu’aux produits de la 7e année (pour qu’ils ne servent pas à spéculer; tandis que, pour ceux de la 2e dîme, la privation de l’autel serai le motif capital). En effet, on trouve dit qu’il s’applique seulement à la 7e année.
Pnei Moshe non traduit
א''ר יוחנן גזרו. מילתא באנפי נפשה היא וקס''דהשתא דעלה דלקמיה דמייתא לה. להאי ברייתא דגזרו שאין לוקחין בהמה לבשר תאוה ממעות מעשר שני בירושלים קאי וקאמר ר' יוחנן דגזרו על נקיבה בעלת מום מפני וולדה כלומר דעיקר טעם הגזירה הוא שמא יקיימנה לגדל וולדות וכן גזרו על זכר בעל מום מפני נקבה בעלת מום אבל על התמימה לא גזרו ולקמן מקשי עלה:
ואמרין. ואחרים אמרו נמי בשם ר' יוחנן דאפי' תמימה גזירה שאם אתה מתיר בבהמה תמימה אתי למשרי אף בבעלת מום:
בראשונה. השתא מייתי האי ברייתא ולפי הס''ד מילתיה דר' יוחנן עלה הוא דקאי ולא קיימא הכי כדלקמן:
לוקחין בהמה לבשר תאוה. בכסף מעשר בירושלים דהתורה אמרה בכל אשר תאוה נפשך בבקר וכו' ומשום כך היו מבריחין אותה מע''ג המזבח שהכל היו לוקחין לאכלן חולין לבשר תאוה וחזרו לומר לא יקחו שגזרו ב''ד שלא יקחו בהמה אלא לשלמים:
ואפי' חיה אפי' עופות. ושואל הש''ס אם גזרו שלא יקחו אפילו חיה ואפי' עופות שאינן ראוין למזבח וכדאשכחן בהאי ברייתא דמייתי לקמיה:
כהדא דתני. בתוספתא דשביעית פ''ז:
אחד שביעית ואחד מעשר שני. כלומר דמי שביעית ודמי מעשר שני דמעשר שני בעצמו אין מתחלל אלא על המעות וכן פירות שביעית עצמן אין מתחללין אלא דרך מקח ולא דרך חילול כדאמרינן לעיל פ''ח דשביעית:
על נקיבת בעלת מום וכו'. כלומר בין בעלת מום ובין שאר כל בהמה וחיה ועוף בין חיין בין שחוטין:
דברי ר''מ. דלא גזור מידי וחכמים אומרים אין מחללין אלא על השחוטין בלבד כך שנינו בתוספתא שם והשתא בעי למימר דה''ה בהאי ברייתא דלעיל בראשונה וכו' דגזרו שלא יקחו אפי' חיה ואפי' עופות וכדמפרש ר' ירמיה בשם רב שמואל בר ר' יצחק לטעמא דגזרו עליהן שלא יקיימו אותן לרעות עדרים עדרים:
קם ר' ירמיה עם ר' זעירא. פגע בו ר''ז וא''ל עד כאן ר' שמואל בר' יצחק קיים הוא ואתון תליין ביה מרטוטובין כלומר סמרטוטין ודברים שאין בהן ממש דהיכי ס''ד דהאי טעמא דר' שמואל אגזרה דהאי ברייתא דלעיל קאי דגזרו שלא יקחו לא בהמה ואפי' חיה ועופות נמי לא ומהאי חששא שמא יגדל מהם עדרים עדרים והא אמרין לעיל בשם ר' יוחנן אפילו תמימה גזירה ואי אמרת דטעמא משום שמא יגדל הוא מאי אפי' דקאמר הא הך ברייתא דלעיל בירושלים מיירי דקתני בראשונה היו לוקחין בהמה לבשר תאוה וכשראו שמבריחין אותה מע''ג המזבח גזרו שלא יקחו וא''כ עיקר הגזירה על בהמה תמימה היתה שהיא ראויה להקריבה שלמים ואיפכא ה''ל למימר גזרו על התמימה ואפי' על בעלת מום וכו' אלא ודאי דלא שייכא כלל להך דר' יוחנן על האי ברייתא דלעיל וממילא אידחי להא דבעית למימר דאפי' על חיה ועופות נמי גזרו וכהאי ברייתא דתנינן בשביעית דהא ליתא דכאן דבירושלים איירי לא גזרו אלא על דבר שהוא ראוי לשלמים:
דילמא דלא איתאמר'. מילתיה דר' יוחנן וטעמא דר' שמואל בר רבי יצחק אלא על השביעית. כלומר אהאי ברייתא דתנינן בתוספתא דשביעית כדמייתי לה אחד שביעית וכו':
אשכח תני על השביעית. והכי הדר אשכחן דשנה ר' יוחנן להא דלעיל גזרו על נקבת בעלת מום וכו' על האי תוספתא דשביעית ועלה שייכא שפיר דברי ר' יוחנן וגם טעמא דר' שמואל דהתם בחוץ לירושלים איירי דהא מחללין קתני ואין חילול מעשר שני אלא בחוץ לירושלים ולחכמים דסבירא להו אין מחללין מפרש ר' שמואל דטעמא דגזרו על נקבת בעלת מום שלא ירעו אותן עדרים עדרים והיינו נמי דקאמר ר' יוחנן מפני וולדה וגזרו על זכר אטו נקבה והשתא שפיר נמי הא דאמרן בשם ר' יוחנן אפי' תמימה גזרה כלומר אע''פ שהתמימה ראויה היא להעלותה לירושלים ולהקריבה וה''א דבה לא גזרו קמ''ל דאפי' תמימה בכלל גזירה דשמא ישהא אותה לגדל וולדות ולפיכך לא התירו חכמים אלא על השחוטין בלבד דכשאר פירות הן אבל בהאי ברייתא דלעיל בראשונה היו אומרים לוקחין וכו' דבירושלים איירינן כשגזרו לא גזרו אלא על הדבר הראוי לשלמים אבל חיה ועופות שאינן ראוין לשלמים מותר דבירושלים ודאי לא שייכא כלל למיגזר שמא יקחן לגדל שם עדרים:
Ma'asser Cheni
Daf 6b
משנה: 6b הַלּוֹקֵחַ מַיִם וּמֶלַח וּפֵירוֹת הַמְחוּבָּרִים לְקַרְקַע אוֹ פֵּירוֹת שֶׁאֵינָן יְכוֹלִין לְהַגִּיעַ לִירוּשָׁלֵם לֹא קָנָה מַעֲשֵׂר. הַלּוֹקֵחַ פֵּירוֹת שׁוֹגֵג יַחְזְרוּ דָמִים לִמְקוֹמָן. מֵזִיד יַעֲלֶה וְיֵאָֽכְלוּ בַמָּקוֹם וְאִם אֵין מִקְדָּשׁ יִרְקָבוּ. הַלּוֹקִחַ בְּהֵמָה שׁוֹגֵג יַחְזְרוּ דָמֶיהָ לִמְקוֹמָהּ. מֵזִיד תַּעֲלֶה וְתֵאָכֵל בַּמָּקוֹם וְאִם אֵין מִקְדָּשׁ תִּיקָּבֵר עַל יְדֵי עוֹרָהּ. אֵין לוֹקְחִין עֲבָדִים וְקַרְקָעוֹת וּבְהֵמָה טְמֵיאָה מִדְּמֵי מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְאִם לָקַח יֹאכַל כְּנֶגְדָּן. אֵין מְבִיאִין קִינֵּי זָבִין וְקִינֵּי זָבוֹת וְקִינֵּי יוֹלְדוֹת מִדְּמֵי מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְאִם מֵבִיא יֹאכַל כְּנֶגְדָּן. זֶה הַכְּלָל כָּל שֶׁהוּא חוּץ לָאֲכִילָה וּלְשְׁתִייָה וּלְסִיכָה מִדְּמֵי מַעֲשֵׂר שֵׁנִי יֹאכַל כְּנֶגְדּוֹ.
Traduction
Si l’on achète pour le montant de la 2e dîme de l’eau ou du sel, ou des fruits adhérents à la terre, ou des produits qui se gâteraient avant d’arriver à Jérusalem (toutes opérations sans valeur), la transmission de cette 2e dîme par échange n’a pas lieu (26)Cf. Ci-après, (3, 10) (aux cas précités la sainteté n’est pas applicable, et les premiers produits restent sacrés). Si l’on a acheté involontairement des fruits avec de l’argent de 2e dîme, on restitue les valeurs réciproquement (on annule marché). Mais, si c’est fait avec intention (le sachant), il faut les transporter à Jérusalem et les manger là; s’il n’y a pas de sanctuaire, il faut les laisser pourrir (ne pouvant plus les racheter une 2e fois). Si pour cette 2e dîme on achète par erreur un animal domestique (27)B. Qidushin 56a, on rend réciproquement les valeurs (le marché est nul); si l’achat a été fait sciemment, il faut emporter la bête à Jérusalem et l’y manger; s’il n’y a plus de sanctuaire, il faut (en cas de décès) l’enterrer (28)Cf. ci-après 3, 11 avec la peau (ne pouvant plus la racheter). On ne doit pas acquérir (35)B. Qidushin 56a des esclaves, des servantes, des terres, ni des animaux impurs avec le montant de la 2e dîme (mais seulement ce que l’on mange); si pourtant c’est fait, il devra consommer l’équivalent à Jérusalem. On ne doit offrir ni les nids d’oiseaux donné (à leur guérison) par les hommes atteints ou les femmes atteintes de gonorrhée, ni les sacrifices des femmes relevant de couches, ni les offrandes pour péchés involontaires; si c’est fait pourtant, on devra consommer à Jérusalem l’équivalent. En règle générale, tout ce qui ne servant ni à manger, ni à boire, ni à s’enduire le corps, a été pris sur cet argent de 2e dîme, devra être remboursé par une consommation équivalente à Jérusalem.
Pnei Moshe non traduit
מתני' הלוקח מים ומלח. בגמרא דריש למעט לכל הני דקחשיב שאינן נקחין בכסף מעשר מהפרט מפורש בתורה בבקר ובצאן וביין ובשכר שהן אוכל ופרי מפרי וגידולי קרקע דבקר וצאן נזונין וגדלים מן הקרקע יצאו מים ומלח שאינן גידולי קרקע הכי דריש לה בבבלי ריש פ''ג דעירובין ואיכא תנאי דדרשי בגוונא אחרינא וכדמייתי לה הכא בגמרא:
ופירות המחוברין לקרקע או פירות וכו'. שהן נרקבין קודם שיגיעו לירושלים דאינן דומים להפרט המפורש בבקר וגו' ואם לקח אותן לא קנה מעשר כלומר שאין קדושת מעשר חל על אותו הדבר הנקנה ואע''פ שיצאו המעות לחולין מחמת קניה זו משום דהתורה מיעטה אותן:
הלוקח פירות. בכסף מעשר חוץ לירושלים אם שוגג שלא היה יודע שהוא כסף מעשר יחזרו דמים למקומן שכופין את המוכר שיחזיר לו את דמיו והן נשארין מעשר כמו שהיו לפי שמקח טעות הוא שהפירות הנלקחין בכסף מעשר צריך להעלותן לורושלים שאין הלקוח בכסף מעשר נפדה בריחוק מקום ואילו היה יודע הלוקח שהמעות מעשר לא היה לוקחן מפני טורח הדרך:
מזיד. שהיה יודע שהן מעות מעשר צריך שיעלה אותן הפירות ויאכלו במקום שהיא ירושלים:
ואם אין מקדש. ואינו יכול לאכלן יניחם עד שירקבו:
הלוקח בהמה. וכן הדין בלוקח בהמה בכסף מעשר חוץ לירושלים אם שוגג וכו' ואם אין מקדש יניחה עד שתמות ותקבר על ידי עורה כלומר היא ועורה:
מתני' אין לוקחין עבדים וכו'. דלא ניתן כסף מעשר אלא לאכילה ולשתיה ולסיכה:
ואם לקח יאכל כנגדן. כנגד מה שהוציא על אלו יאכל בירושלים ממעות שלו בתורת מעשר ומתני' דהכא בשברח המוכר איירי או שמת וא''א להחזיר הדמים למקומן כדמסיק בהלכה דלעיל:
אין מביאין קיני זבין וכו'. כל הני אין באים אלא מן החולין דדבר שבחובה הן והכא קמ''ל דאם הביא יאכל כנגדם ואע''פ שהחטאות ואשמות יש בהן אכילה להכהנים מ''מ אנן אכילה להבעלים בעינן בדמי מעשר שני דכתיב בכל אשר תאוה נפשך והיינו דקתני זה הכלל וכו' לאתויי כגון אלו דמ''מ יאכל כנגדן כל זמן שאין בהן אכילה להבעלים:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source